הסינים אומרים שהתה תלוי במים הרבה יותר מאשר בכל דבר אחר. שמעתי שבביג'ינג בימים הקדומים היו מוכרים מים שמקורם במעיינות רחוקים בהרים כי המים בעיר לא היו טובים לחליטה. היום בסין בכל סופרמרקט ובכל דוכן מוכרים אינסוף סוגים שונים של מי שתיה בבקבוקים וזה עולה גרושים, כך שבכל עיר ובכל כפר ידוע במדויק איזה סוג של המים הכי מתאים לתה.
ומה בארץ?
- מי ברז לא מתאימים, כי כמעט בכל מקום בארץ מי הברז הם מים קשים מדי. אומרים שזה לא כך באילת - לא בדקתי.
- מים של טמי 4 וכל מיני מיניברים אחרים - יותר טובים ממי ברז. צריך לבדוק כל מקרה לגופו כי בדרך כלל כל לקוח מחליט איזה מתקנים יהיו לו במערכת וזה משפיע קריטית. בדרך כלל, טמי 4 בהרכבה בסיסית מספק מים רכים וזה טוב.
- מים מינרלים - מי עדן, נביעות או סן-בנדטו בסדר, אך לא עין גדי כי אלה קשים מדי.
- מים מפילטר בריטה - טובים מאוד.
איך מרתיחים את המים לחליטה?
אין להוסיף מים לאלה שנשארו בקומקום אחרי הפעם הקודמת - פוגע קשות בטען התה.
- מאצ'ה חייב מים בטמפרטורה 60-70 מעלות.
- תה עלים ירוק, צהוב, לבן או אולונג חייב מים בטמפרטורה 70-80 מעלות.
- פואר או תה שחור (אדום) דורש מים הכי חמים, 90-95 מעלות שזה הכי קל מבחינת ההכנה: איך שהקומקום החשמלי הרגיל ניתק כי המים בו רתחו, קח את המים ותעשה לך תה.
לגבי סוגי התה היותר עדינים שעבורם צריכים טמפרטורות יותר נמוכות, יש שלוש אפשרויות.
הכי יוקרתי זה לרכוש לחליטת תה קומקום מיוחד עם תרמוסטט אשר ניתן לכוון וזה ידאג לבד לטמפרטורה הדרושה. לדעתי, זאת דרך יקרה מדי וגם לא מספיק אמינה: קומקומים כאלה ניתן לרכוש בחנויות תה, זה עולה פי 3-5 יותר מקומקומים רגילים והקומקומים האלה נוטים להישבר די מהר.

הסינים בשיטה המסורתית עושים אחרת. בספרים קלסיים מסופר על שלושת השלבים של הרתיחה. בשלב הראשון (שזה 60-70 מעלות) בתחתית הכלי מופיעות בועות בגודל של עיני דג. בשלב השני (70-80 מעלות) עולות מהתחתית שרשראות של בועות וגודלן כפנינה. ובשלב בשלישי (90+ מעלות) משתנה הקול של הרתיחה ונהיות הבועות לגדולות יותר.
אני בדרך כלל מרתיח מים בקומקום חשמלי רגיל ומחכה זה 10 דקות לפני לחלוט. התוצאות טובות. אם יש לי יותר זמן, עושה לפי השיטה הסינית והטעם של התה משתפר משמעותית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה