מה זה שבתניק?

3. 

רב האנשים דוברי העברית לא יודעים מה זה "שבתניק" או, בגרסה הרוסית המקורית "סובותניק”. המיעוט בטוחים שמילה זאת היא השם לקהילה רוסית אשר גיירה את עצמה לפני הרבה שנים ברוסיה, הפכה בסוף ליהודים לכל דבר וברובה עלתה לארץ. זה נכון, אבל כל בן אדם שגר פעם בברית המועצות, יודע טוב מאוד מה זה שבתניק ולזה אין שום קשר לאנשים הטובים הנ’’ל. במקור הרוסי נקראות שתי התופעות בשם "סובותניק", ורק על מנת למנוע בלבול אני מעדיף לשמור את הגרסה הרוסית לקהילה שהתייהדה ואת הדבר האופייני ביותר לאורח החיים הסובייטי אכנה בשם המעוברת "שבתניק". זאת לא המצאה שלי, כי עוד בבריה’’מ בעיתונים ובספרים ביידיש בשימוש מאוד נרחב הייתה המילה "שאבעסניק" שזה למעשה שבתניק בכתיב היידי הסובייטי. 

אז מהו שבתניק?

המיתולוגיה הסובייטית לימדה שבשנת 1919 בתקופת העוני והקשיים החליטו כמה פועלים באחד המפעלים במוסקווה להישאר בעבודה בשבת במקום לנוח בסוף שבוע וזה על מנת לעזור למולדתם בשעת המצוקה. הם עבדו יום נוסף ללא תשלום ומשום שהייתה זאת שבת, קראו לעבודה זאת שבתניק. מהר מאוד זכו לשבח מצד המנהיגים הקומוניסטים, כך שכעבור זמן קצר התפשטו השבתניקים לכל רחבי רוסיה הסובייטית. 

כנראה, בעיני המנהיגים נמצא הרעיון כמוצלח מאוד ובקרוב לשבתניקים התווספו גם "ווסקריסניקים" שזה ימי עבודה בימי ראשון שהם גם ימי חופש ברוסיה. שבתניקים וווסקריסניקים היו לגמרי בהתנדבות, אבל היה ברור לכולם שבן אדם הלא מתנדב בהם הוא זר, לא ראוי לשום אמון ומעורר חשדות מוצדקים מצד חבריו וגורמי הביטחון. על כן קרוב למאה האחוזים (למעט חולים קשה שהצליחו להשיג אישורים והוכחות) של האוכלוסייה בברית המועצות ברוב שמחתם התנודבו בעבודה למען המולדת מימי החופש החוקיים שלהם.

שמעתי שבתקופה של הקומוניזם היותר קדום ויותר אכזרי היו שבתניקים וווסקריסניקים בכל שבוע, כך שעבדו האנשים בכל ימות השנה ללא הפסקה, חוץ מהחגים החשובים ביותר, כגון יום המהפכה הבולשביקית ב-7 בנובמבר או יום הסולידריות של מעמד הפועלים ב-1 במאי. בתקופה שלי המצב כבר לא היה כזה. העידן היה הרבה יותר צמחוני, הווסקריסניקים לא היו בכלל והשבתניקים קרו רק מדי פעם. כל תלמיד של כיתה א’ היה לומד על השבתניקים, בכל ספר לימוד הייתה התמונה של ולדימיר לנין (“הסבא לנין" כלשון הספרים לילדים) הסוחב בול עץ בשבתניק במוסקווה בשנת 1919. רב השבתניקים התבטאו אז בעבודת ניקיון בשטח העבודה ובעצם היה די פשוט להבריז מהם מדי פעם ללא שום השלכה. רק פעם אחת בשנה ב-22 באפריל שזה יום הולדתו של לנין, היה מוכרז "השבתניק הקומוניסטי הגדול על שם לנין" ואי השתתפות בו הייתה יכולה להסתיים לא טוב. לא חושב שהיו שולחים אותך לכלא כמו בתקופה של סטלין, אבל לחטוף הערות, זימונים לכל מיני אספות וועדות היה אפשר בקלות.

כשהיינו קטנים יותר, טאטאנו בשתניקים את החצר של בית הספר ואת הרחובות הסמוכים. כשעלינו לתיכון, היו שולחים אותנו "לסייע לפועלים בבתי חרושת." מאחר ולפועלים עצמם גם היה שבתניק והם עשו ניקיון במפעלם, נאלצו המארגנים להמציא בשבילנו עבודה נוספת, מתאימה לנערים, לא קשה מדי, בטיחותית ולא דורשת מיומנויות מיוחדות. להמציא עבודה כזאת היה קשה ולכן היו מטילים עלינו איזה עיסוק חסר תועלת לחלוטין, כגון להעביר בידיים את תכולת המזבלת בחצר האחורית של בית חרושת ממקום אחד למקום אחר. אנחנו הברזנו מזה בכל הזדמנות, המורים שלנו היו משגיחים שלא נבריז, לא נלך לאיבוד ולא נסתבך בצרות, הפעולים המקומיים שסיימו את המשימות שלהם בשבתניק, היו כבר שתויים. בקיצור, היה מאוד שמח לכולם.

כשגדלתי עוד והתקבלתי לאוניברסיטה, היו כמובן שבתניקים גם שם, רק שאני נהייתי חכם יותר ונמניתי בצוות העורכים של מקומון אוניברסיטאי שהשתתפותו בשבתניק באה לידי ביטוי בכתיבת מאמרים על התנהלות השבתניק שזה היה הרבה פחות משעמם ואף הייתה לזה משמעות מסוימת, או לפחות כך חשבנו.