דילוג לתוכן הראשי

על בתי הפיכחון

הידעתם מה זה בית פיכחון? הרי מדובר בחלק בלתי נפרד ומשמעותי מאוד של התרבות הסובייטית ולדובר עברית מן השורה אין שום מושג מה זה. אז נתחיל מההיסטוריה: האנשים ברוסיה שתו תמיד. יש אומרים שלא תמיד אלא רק החל מהמאה החמש עשרה ויש אומרים שהחל מהמאה השמונה עשרה ויש כאלה שטוענים שמחלה זאת היא בכלל לא אופיינית לעם הרוסי הטוב וכל זה בא משונאי העם הרוסי כגון אנגלים, אמריקאים, יהודים ועוד. לא משנה כל כך, מי צודק, כי העובדה היא שהעם הרוסי שתה באופן כבד ביותר לפחות לאורך כמה מאות השנים האחרונות. ובטח שאחרי המהפכה הקומוניסטית ב-1917 לא הפסיק לשתות, למרות שלפחות פעמיים בשבעים השנים של השלטון הקומוניסטי הוכרזה תקופת היובש והשתייה החריפה הייתה אסורה ונענשה על ידי קנסות ומאסר.
הרוסים והסובייטים בכלל אינם מקרה מיוחד כל כך בעניין זה. באנגליה, בארצות הברית, בדנמרק ובמדינות אחרות שתו לא פחות עד בערך המחצית השנייה של המאה העשרים. אחרי זה הרמה ירדה די משמעותית בכל מקום, אך לא בברית המועצות. וכשאנשים שותים הרבה, זה מסוכן. גם לעצמם וגם לזולת. היה לא מעט מקרים של דקירות ומכות קשות, של הפרעות לציבור, של מוות מקור בחורף ואז, בערך בתחילת המאה העשרים התחילו השלטונות לפעול. בתקופה הראשונה פתחו הנדיבים על חשבונם (זה היה עוד לפני הקומוניסטים) בתי הפיכחון. בית פיכחון היה מן מעון חם שהיה נותן כורת גג זמנית לשיכורים הלא מסוגלים להגיע הביתה בכוחות עצמם. אחרי המהפכה ובמיוחד בתקופה המאוחרת של ברית המועצות נוצרה רשת גדולה של מוסדות כאלה בכיסוי המדינה. בכל עיר היה לפחות בית פיכחון אחד המקבל שיכורים ללינה מאולצת. 
השוטרים מעלים שיכור לאוטובוס הנוסע לבית פיכחון

הבנות השתוללו בבית פיכחון ולכן קשרו אותן

מטופלת של בית פיכחון במצב רוח מרומה

לפני הקומוניסטים הייתה זאת דאגה לבריאות בלבד, אחרי המהפכה הוסיפו לזה גם פן של עונש. אם איזה פועל היה שיכור מדי, חברי המיליציה (המשטרה) היו לוכדים אותו ושולחים לבית פיכחון. שם היה רופא תורן קובע את דרגת הסכנה שלו, במקרים חריגים היה מפנה את השיכור לבית חולים לטיפול נמרץ וכל השאר היו מושכבים על מיטות עד למחרת הבוקר. את מי שלא היה מוכן לציית ולישון בשקט, קשרו, עשו לא מקלחות קרות, לפעמים הרביצו. ההרבצות היו בלתי חוקיות אם כי נפוצות מאוד. והעיקר, בבתי הפיכחון נעשה זיהוי של המטופלים ולמחרת נשלחו מכתבים למקומות עבודתם. קבלת מכתב כזה הייתה גם מבישה וגם מסוגלת לגרום לצעדים מנהליים, החל מנזיפות וקנסות ועד לפיטורין.
כשהיינו סטודנטים, כל חצי שנה היינו מחויבים לצאת לתורנות במין שיטור קהילתי ומשם היה צריך להביא חובת דעת לאוניברסיטה. הדרך האמינה ביותר לקבל חובת דעת חיובית הייתה להצליח בלכידת שיכורים. ככל שיותר שלחת לבית פיכחון, כך יותר טוב. בטח שהתוצאה הישירה מזה הייתה פלישות על הרחובות שבהם טפסו אנשי השיטור הקהילתי כל בן אדם שהיה ממנו ריח קליל של אלכוהול או שהיה צועד לא מספיק בביטחון. ברור שבימים שלא היינו בתורנות, גם אותנו היה אפשר לעצור ולשלוח לבית הפיכחון. כזה משחק תופסת נצחי בנוסח סובייטי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מה זה שבתניק?

3.  רב האנשים דוברי העברית לא יודעים מה זה "שבתניק" או, בגרסה הרוסית המקורית "סובותניק”. המיעוט בטוחים שמילה זאת היא השם לקהילה רוסית אשר גיירה את עצמה לפני הרבה שנים ברוסיה, הפכה בסוף ליהודים לכל דבר וברובה עלתה לארץ. זה נכון, אבל כל בן אדם שגר פעם בברית המועצות, יודע טוב מאוד מה זה שבתניק ולזה אין שום קשר לאנשים הטובים הנ’’ל. במקור הרוסי נקראות שתי התופעות בשם "סובותניק", ורק על מנת למנוע בלבול אני מעדיף לשמור את הגרסה הרוסית לקהילה שהתייהדה ואת הדבר האופייני ביותר לאורח החיים הסובייטי אכנה בשם המעוברת "שבתניק". זאת לא המצאה שלי, כי עוד בבריה’’מ בעיתונים ובספרים ביידיש בשימוש מאוד נרחב הייתה המילה "שאבעסניק" שזה למעשה שבתניק בכתיב היידי הסובייטי.  אז מהו שבתניק? המיתולוגיה הסובייטית לימדה שבשנת 1919 בתקופת העוני והקשיים החליטו כמה פועלים באחד המפעלים במוסקווה להישאר בעבודה בשבת במקום לנוח בסוף שבוע וזה על מנת לעזור למולדתם בשעת המצוקה. הם עבדו יום נוסף ללא תשלום ומשום שהייתה זאת שבת, קראו לעבודה זאת שבתניק. מהר מאוד זכו לשבח מצד המ...

הסמטיק אשר הרס את ברית המועצות

לעיסת מסטיק הייתה באיסור בברית המועצות. בבית ספר, בעיתונים, בטלוויזיה היו מספרים על הנזק מלעיסת מסטיק העלולה לגרום למחלות קשות במערכת העיכול. היו גם רומזים שמי שלועס מסטיק, נראה וגם נהיה מפגר כי זה פוגע קשות במוח שלו. למבוגרים היו מסבירים בצורה יותר ישרה כי לעיסת מסטיק היא אחד הסימנים החשובים של "אורח החיים האמריקני" ולהיכנע לו זאת בגידה במולדת ובמעשי האבות, בגיבורי המהפכה ובכל העם הסובייטי כולו. מהסיבות הנ''ל לא היו מסטיקים בברית המועצות. כלומר, כמעט לא היו. אני, למשל, טעמתי את המסטיק הראשון בחיים שלי בגיל שמונה או תשע כשחברה של אימא חזרה מטיול בגרמניה (בגרמניה המזרחית, כמובן, זאת שהייתה "שלנו"), הביאה משם כמה חפיסות של מסטיק, נתנה מסטיק אחד לאימא ואימא הציעה לי חתיכה קטנה. לא ידעתי ללעוס מסטיקים, על כן בלעתי אותו כמעט מיד ואימא כעסה כי זה לא בריא לבלוע אותו וכי לא ידעתי להעריך את התענוג האסור והנדיר הזה. המצב גרם פעם לטרגדיה. בשנת 1975 התקיים במוסקבה משחק הוקי בין נבחרת בריה''ם  הצעירה לקבוצת "ברי קאפ" מקנדה. לקבוצה הקנדית היה תומך,...

על קולחוזים

4.  מי יודע מה זה "קולחוז"? אלה שכבר הספיקו להציץ בוויקיפדיה או שלמדו או התעניינו בהיסטוריה של הסובייטים, אולי יגידו שזה משק חקלאי משותף הדומה מאוד לקיבוץ. בין שני הדברים הללו אכן קיים דמיון   אם כי קולחוזים (כמו בעצם הכול בברית המועצות) היו בהתנודבות ומאות אלפי אנשים שלא הביעו רצון להירשם בהן, נשלחו למחנות, בתי סוהר או פשוט הוצאו להורג בגין היותם אויבי העם. כך זה היה בתקופת הקומוניזם המוקדם, לפני וקצת אחרי מלחמת העולם השנייה. יותר מאוחר השתנה המצב בהדרגה וזה לטובה. בתקופה שלי כל עובדי החקלאות בברית המועצות היו או קולחוזניקים או סובחוזניקים (אלה האחרונים, באופן תאורטי, היו סחירים השווים לפועלים בעיר, אך בפועל ההבדל בין קולחוזניקים וסובחוזניקים היה עדין ובקושי נראה). החיים של קולחוזניק ממוצע היו שונים מאנשים בעיר, אך מרעב כבר לא מתו ובגדול הכול נראה סביר, לפעמים אפילו נהדר. יחד עם זאת כל שנה הוכרזה בערים זעקה לצאת לקולחוזים ולעזור בקצירת הקציר, אשר – ברור מאליו – היה עשיר במיוחד ולכן היה סיכון כי הקולחוזניקים לא יסתדרו לבדם. ואז כל האוכלוסיה העירונית, פועלים, מרצים, חו...