על בתי הפיכחון

הידעתם מה זה בית פיכחון? הרי מדובר בחלק בלתי נפרד ומשמעותי מאוד של התרבות הסובייטית ולדובר עברית מן השורה אין שום מושג מה זה. אז נתחיל מההיסטוריה: האנשים ברוסיה שתו תמיד. יש אומרים שלא תמיד אלא רק החל מהמאה החמש עשרה ויש אומרים שהחל מהמאה השמונה עשרה ויש כאלה שטוענים שמחלה זאת היא בכלל לא אופיינית לעם הרוסי הטוב וכל זה בא משונאי העם הרוסי כגון אנגלים, אמריקאים, יהודים ועוד. לא משנה כל כך, מי צודק, כי העובדה היא שהעם הרוסי שתה באופן כבד ביותר לפחות לאורך כמה מאות השנים האחרונות. ובטח שאחרי המהפכה הקומוניסטית ב-1917 לא הפסיק לשתות, למרות שלפחות פעמיים בשבעים השנים של השלטון הקומוניסטי הוכרזה תקופת היובש והשתייה החריפה הייתה אסורה ונענשה על ידי קנסות ומאסר.

הרוסים והסובייטים בכלל אינם מקרה מיוחד כל כך בעניין זה. באנגליה, בארצות הברית, בדנמרק ובמדינות אחרות שתו לא פחות עד בערך המחצית השנייה של המאה העשרים. אחרי זה הרמה ירדה די משמעותית בכל מקום, אך לא בברית המועצות. וכשאנשים שותים הרבה, זה מסוכן. גם לעצמם וגם לזולת. היה לא מעט מקרים של דקירות ומכות קשות, של הפרעות לציבור, של מוות מקור בחורף ואז, בערך בתחילת המאה העשרים התחילו השלטונות לפעול. בתקופה הראשונה פתחו הנדיבים על חשבונם (זה היה עוד לפני הקומוניסטים) בתי הפיכחון. בית פיכחון היה מן מעון חם שהיה נותן כורת גג זמנית לשיכורים הלא מסוגלים להגיע הביתה בכוחות עצמם. אחרי המהפכה ובמיוחד בתקופה המאוחרת של ברית המועצות נוצרה רשת גדולה של מוסדות כאלה בכיסוי המדינה. בכל עיר היה לפחות בית פיכחון אחד המקבל שיכורים ללינה מאולצת. 

השוטרים מעלים שיכור לאוטובוס הנוסע לבית פיכחון

הבנות השתוללו בבית פיכחון ולכן קשרו אותן

מטופלת של בית פיכחון במצב רוח מרומה

לפני הקומוניסטים הייתה זאת דאגה לבריאות בלבד, אחרי המהפכה הוסיפו לזה גם פן של עונש. אם איזה פועל היה שיכור מדי, חברי המיליציה (המשטרה) היו לוכדים אותו ושולחים לבית פיכחון. שם היה רופא תורן קובע את דרגת הסכנה שלו, במקרים חריגים היה מפנה את השיכור לבית חולים לטיפול נמרץ וכל השאר היו מושכבים על מיטות עד למחרת הבוקר. את מי שלא היה מוכן לציית ולישון בשקט, קשרו, עשו לא מקלחות קרות, לפעמים הרביצו. ההרבצות היו בלתי חוקיות אם כי נפוצות מאוד. והעיקר, בבתי הפיכחון נעשה זיהוי של המטופלים ולמחרת נשלחו מכתבים למקומות עבודתם. קבלת מכתב כזה הייתה גם מבישה וגם מסוגלת לגרום לצעדים מנהליים, החל מנזיפות וקנסות ועד לפיטורין.

כשהיינו סטודנטים, כל חצי שנה היינו מחויבים לצאת לתורנות במין שיטור קהילתי ומשם היה צריך להביא חובת דעת לאוניברסיטה. הדרך האמינה ביותר לקבל חובת דעת חיובית הייתה להצליח בלכידת שיכורים. ככל שיותר שלחת לבית פיכחון, כך יותר טוב. בטח שהתוצאה הישירה מזה הייתה פלישות על הרחובות שבהם טפסו אנשי השיטור הקהילתי כל בן אדם שהיה ממנו ריח קליל של אלכוהול או שהיה צועד לא מספיק בביטחון. ברור שבימים שלא היינו בתורנות, גם אותנו היה אפשר לעצור ולשלוח לבית הפיכחון. כזה משחק תופסת נצחי בנוסח סובייטי.